Troumot
Daf 53a
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָיָה דָּג טָהוֹר טָפֵל שֶׁכְּבָשׁוֹ עִם דָּג טָמֵא מְלִיחַ אָסוּר. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה מַדִיחוֹ וּמוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא מָאן דְּאָמַר מוּתָּר שֶׁכְּבָשָׁן שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. מָאן דְּאָמַר אָסוּר שֶׁכְּבָשָׁן זֶה אַחַר זֶה. 53a תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנִּינָן אוֹ בְמֵי תְרוּמָה אָסוּר לֹא בִּשֶׁכְּבָשָׁן זֶה אַחַר זֶה.
Traduction
On a enseigné que R. Juda b. Pazi, fils de Dalia dit (324)Tossefta sur ce traitŽ, 9: lorsqu’un poisson pur non salé se trouve confit avec un poisson impur salé, il devient interdit (celui qui n’est pas salé absorbe le goût de celui qui l’est, au moment du mélange). Mais R. Hiya ne dit-il pas qu’il suffit en ce cas d’essuyer le poisson pur et qu’ensuite on peut le manger? Il n’y a pas de contradiction, répondit R. Mena: R. Hiya disant que c’est permis parle du cas où on les a confits tous deux ensemble (en ce cas, l’absorption du goût de poisson impur a pu être rejetée pendant l’intervalle de temps et n’est pas effective); R. Juda au contraire, l’interdit, parce qu’il parle du cas où on les a confits l’un après l’autre (où il ne restait que le temps nécessaire à l’absorption). Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est qu’il est dit: ''dans un liquide d’oblation, le mélange est interdit''. On appelle donc ainsi le jus où ont trempé des olives d’oblation, ce qui revient à dire qu’on les a confites successivement, le jus étant déjà sacré.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דג טהור טפל. שאינו מליח שכבשו עם דג טמא מליח אסור לפי שהתפל בולע מן המליח:
מאן דאמר מותר בשכבשן שתיהן כאחת. כלומר שלא הים הטמא מליח בפני עצמו בתחלה אלא עכשיו הוא שכבשן ומלחן יחד דבהא ס''ל דסגי בהדחה דמכיון ששתיהן עוסקין בפליטה אינן בולעין זה מזה והא דתני ר' יודה בר פזי אסור מיירי בשכבשן זה אחר זה דבתחלה הוכבש הדג טמא ונמלח וכשהניח שם הדג טהור תפל בולע הוא מן המליח:
תדע לך. שהוא כן דבכבש הטמא בתחילה אוסרין אפי' מי הכבוש שלו להטהור שנכבש אח''כ בהן דהא תנינן במתני' דלעיל או שכבשן במי תרומה אסור ומ''ט לאו משום דבשכבשן זה אחר זה אסור הוא דהרי מי תרומה לא נאסרו אלא בשביל שכבש בהן התרומה ואוסרין את זיתי החולין שנכבשו בהן אח''כ:
וְכָל גָּרָב שֶׁמַּחֲזִיק סְאָתַיִם. כַּמָּה סְאָתָה עָֽבְדָא עֲשָׂרָה וְאַרְבָּעָה לוֹגִין. וְכַמַּה לוֹגָא עֲבִיד תַּרְתֵּין לִיטְרִין. וְכַמָּה לִיטְרָא עָֽבְדָא מֵאָה זִינִין נִמְצָה כָּל זִין וְזִין אַחַת מִתֵּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּעַכְבָּרָא חַד לְאֶלֶף.
Traduction
Dès que dans la tonne d’une contenance de deux saas, etc.'', est-il dit. Chaque saa équivaut à 24 lougs, lesquels représentent autant de fois 2 litres; chaque litre représente cent sin (zouz); ce qui fait que 10 de ces derniers équivalent à la 960e partie de la mesure complète (2x24x2=96x10=960). Aussi R. Yossé bar Abin a-t-il enseigné à Akhbara (325)Ce mot, qui d'ordinaire signifieÊ: ÒÊsourisÊÓ, est ici un nom de lieu, selon Neubauer, GŽographie, p. 226 que pour annuler le mélange, il faut, en chiffres ronds, un sur mille (qu’il y ait excédant d’un 40e).
Pnei Moshe non traduit
כל גרב שמחזיק סאתים. ומפרש כמה הוא סאתה עבדא וכו' וכמה ליטרא מאה זוזין כצ''ל שהמנה מאה זוז נמצא כל זין והוא משקל עשרה זוז והוא אחד מתתק''ס מהסאתים כדפרישית במתני':
הורי ר' יוסי בר' בון בעכברא. שנפל למקום שטעמו משביח והורי שצירו אוסר עד חד לאלף:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה רוֹבַע צִיר בִּסְאָתַיִם צִיר. וַהֲלֹא אֵין צִיר דָּג טָמֵא מַצִּיל. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ חָֽשְׁבִית יָתָהּ קָרוֹב לְמָאתַיִם. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חִייָה רוֹבַע צִיר בִּסְאָתַיִם דָּגִים וְצִיר. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יֹאשַׁיָּה וְהוֹרֵי כֵן.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: un quart de mesure (loug) de sauce interdite reste défendue dans 200 parts équivalentes pures (326)Cf. casuistique de Raschba, n¡ 393. Mais pourtant la sauce du poisson impur ne saurait être considérée comme claire? (Puisqu’elle est épaisse, pourquoi R. Yossé exige-t-il une contre-proportion liquide)? On veut dire, répondit R. Abahou, que l’on compte sa présence comme réelle et effective jusqu’à près de 200 parts équivalentes (mais à partir de ce nombre, l’annulation a lieu). R. Ila dit au contraire, au nom de R. Simon b. Hiya: cette sauce impure est annulée si elle est mêlée à 200 parts égales, fut-ce de poisson ou de sauce pure (mais cette dernière n’est pas exigible). On fit part de ce fait à R. Oshia pour le consulter, c’est le même avis qu’il enseigna (l’annulation par le poisson).
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' יוסי ב''ח. לפרש דברי ר' יהודה במתני' דה''ק רביעית ציר של דג טמא אוסר עד בסאתים של הטהור:
והלא אין ציר דג טמא מציר. כלומר משום דהלא אין דג טמא עושה ציר גמור ואין צירו נחשב כמו ציר דעלמא הלכך היקל בו ר' יהודה דלא בעי אחד מתתק''ס כהת''ק:
חשבית יתה. להרביעית בסאתים והוא קרוב לאחד ממאתים כדפרישית במתני' לפי שבסאתים יש קצ''ב רביעיות הלוג:
ר' אילא. מפרש להא דר' יהודה דלאו רובע ציר בסאתים ציר אלא רובע ציר בסאתים של הדגים טהורים עם הציר וזהו לקולא שהדגים מצטרפין ואם יש סאתים נגד רביעית הציר טמא בטל הוא:
והורי כן. כר' יהודה וכדמפרש ר' אילא לקולא:
וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁשּׁוֹלֶה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמַנִּיחַ לְפָנָיו שֶׁמּוּתָּר לַעֲשׂוֹת כְּסֶדֶר הַזֶּה. אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹלֶה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמַנִּיחַ לַאֲחָרָיו אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכְּסֶדֶר הַזֶּה מוּתָּר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ותני כן. דתלינן להקל בגוונא דמתני' דתניא בד''א וכו':
שמותר לעשות בסדר הזה. כלומר אם שולה מן הגרב ראשון ראשון ומניח הכל לפניו אז כסדר הזה הוא דמותר לעשות כמו ששנוי במתני' אבל אם לא היה שולה הכל ומניח לפניו אלא שולה ראשון ראשון לאכול ומניח השאר לאחריו כלומר לאחר זמן אפילו יותר מכסדר הזה השנוי במתני' מותר לפי שהוא דבר מרובה ואין אוסרין מספק את המרובה:
עַל יְדֵי עִילָּה גְּבוּנְתָא אִיקַלְקֵלַת. שָׁאַל רִבִּי חַגַּיי לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר לֵיהּ דָּבָר שֶׁל רַבִּים אֵינוֹ נֶאֱסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל וְאִילֵּין אִיגַּרְתָּא לֹא גַייֻס לוּקֹס כְּתִיב בָּהֶן וְאַתְּ אָמַר עַל יְדֵי עִילָּה.
Traduction
Il y a un prétexte à cela (327)Cf. Mme sŽrie, Avoda Zara 3, 10 ( 42a).: c’est de les considérer comme une marchandise partiellement perdue, qui diminue leur valeur. Aussi le tout est permis. R Hagaï consulta à ce sujet R. Aba b. Zabda, qui lui dit: ce qui appartient au public ne devient pas interdit (fût-ce déjà consacré pour le trésor, ou si même on s’en est servi pour les idoles; aussi, a-t-on tiré parti de ce prétexte pour permettre l’usage dudit mélange). R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Isaac fit la remarque suivante: lorsqu’une lettre de divorce est adressée de loin, des rives de la mer, à une femme en Palestine, bien qu’elle porte les noms étrangers de Gaïos, ou de Lucus (qui ne paraissent pas israélites), la lettre est valable, dans l’hypothèse que par exception, ces noms ont été adoptés par des Juifs; on admet donc la moindre possibilité, et il en sera de même ici pour la question de mélange.
Pnei Moshe non traduit
על ידי עילה. כלומר אפי' ני''י עילה כל דהוא שנוכל לתלות ההיתר תולין בה שלא לאסור את המרובה כהאי עובדא דלקמיה:
גבונתא איקלקלת. ובפ''ב דע''ז בהלכה ט' מייתי להא וגריס זבונתא גבונתא מלשון גובאי חבית שמכונסין בה ממיני חגבים הרבה ולגי' זבונתא ג''כ מיני חגבים או דגים שמכונסין בחבית ומוכרין ממנה על יד על יד והיא זבונתא והיינו הך:
איקלקלת. נתקלקלה ולא היו יכולין לבדוק ולהבחין אם יש ממיני חגבים טמאים או ממיני דגים טמאים ושאל ר' חגי לר' בא וא''ל אין דבר של רבים נאסר כלומר דבר המרובה אינו נאסר מספק שאין מחמירין בהפסד מרובה:
ר' יצחק שאל. הקשה על זה דלדידך דאמרת דעל ידי עילה כל דהו תולין אנו להתיר בדבר הספק א''כ נתלה נמי להקל בהא דלקמיה:
ואלין איגרתא לא גוים לוקין כתיב בהן. כך הוא בע''ז ובפ''ק דגיטין דאמרינן שם בהאי תלמודא בהלכה א' בעון קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן אמר לון גוים לוקין חתומין עליו ואתון אמרין הכין כלומר דבעו מניה אם אנו רואין לפנינו גט שהעדים החתומין עליו שמותן כשמות הנכרים אי חיישינן דילמא נכרים נינהו וצריך שיכירו ולהעיד בפנינו דישראל הן שחתמו או דלא חיישינן לכך והשיב להם ר' יוחנן גוים לוקין כתיב בהן כלומר שמות נכרים הפסולין אנו רואין חתומים כאן ואתם אומרים הכין בתמיה שעדיין אתם מסופקים בזה ורוצין להכשיר אע''פ שאין כאן מכירין ומאי קמיבעיא לכו והשתא מקשה ר' יצחק מ''ש האי דינא מדינא דהכא דאת אמר ע''י עילה בעלמא סומכין להתיר ספק תערובות מיני טמאים ואמאי לא נימא התם נמי כן דספק הוא אם שמות העדים כשמות הנכרים או נכרים ממש חתמו עליו ונתיר ע''י עילה בעלמא דמסתמא לא היו אותן הב''ד מניחין לנכרים לחתום ואמאי צריך שיעיד בפנינו שהיה מכיר אותן העדים בשעת חתימתן ולא משני מידי:
הֵעִיד רִבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁהוּא טָהוֹר. מַהוּ טָהוֹר טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמֵּא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא מְטַמֵּא.
Traduction
Quant à la pureté de la sauce des sauterelles, avis professé par R. Sadok, cela veut dire qu’elle n’est pas considérée comme liquide pouvant propager l’impureté comme l’eau; mais ce qu’elle touche directement devient impur, quoi que ce soit.
Pnei Moshe non traduit
מהו טהור. לענין מאי וקאמר לענין להכשיר את האוכלין שאין בהם לחלוחית כלל אבל לענין טומאה אפי' כל שהוא ממנו מטמא בנגיעה:
Troumot
Daf 53b
משנה: 53b כָּל הַנִּכְבָּשִׁין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין אֶלָּא עִם הַחִיסִּית. חִיסִּית שֶׁל חוּלִין עִם חִיסִית שֶׁל תְּרוּמָה יָרָק שֶׁל חוּלִין עִם חִיסִית שֶׁל תְּרוּמָה אָסוּר. אֲבָל חִיסִּית שֶׁל חוּלִין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַנִּשְׁלָקִין עִם הַתָּֽרְדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹתְנִין טַעַם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּרוּב שֶׁל שִׁיקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר כָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא פוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בוֹלַעַת. בֵּיצָה שִׁנִּיתַּבְּלָה בְתַבְלִין אֲסוּרִין אֲפִילוּ חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. מֵי כְּבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֲסוּרִין לְזָרִים.
Traduction
Tous les produits confits ensemble (328) ne forment pas de mélange interdit, sauf les porreaux (329). Le porreau profane mêlé avec du porreau d’oblation, ou de la verdure profane mêlée à du porreau d’oblation, est un mélange interdit (aux étrangers); cependant, le mélange de porreau profane avec de la verdure d’oblation est permis. Selon R. Yossé, même cuits ensemble les produits divers sont permis, sauf s’ils sont joints à l’oblation des bettes (ou épinards sauvages), parce qu’elles propagent leur goût. Selon R. Simon, le mélange du chou de terre sèche avec un produit semblable (d’oblation) provenant de terre humide, est interdit, parce que le premier absorbe le jus du second. R. aqiba dit (ou, selon une autre leçon, R. Juda) : on peut cuire ensemble sans interdiction toutes espèces de mets, sauf les diverses viandes réunies. R. Yohanan b. Nouri dit: le foie (qui est sacré) rend les autres objets interdits, mais il ne peut devenir interdit par d’autres objets (sacrés), parce qu’il exprime le jus, et ne l’absorbe pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל הנכבשין זה עם זה. ממיני ירקות ואחד של חולין והשני של תרומה מותרין:
אלא עם החסיות. הן דברים חריפים כגון מיני בצלים והשומין והכרתין שהן נותנין טעם להנכבשין עמהם ואם החסיות של תרומה בין שהחולין הוא חסית או ירק אסור אבל החסית של חולין עם הירק של תרומה מותר:
ר' יוסי. מוסיף וס''ל דאף הנשלקין אינן נאסרין אלא עם התרדין אם הן של איסור אוסרין את הנשלקין עמהן:
רש''א כרוב של שקיא. של ארץ יבישה שצריך להשקותה ששלקו עם כרוב. של בעל של ארץ המסתפקת ממי גשמים והוא של תרומה אסור השל שקיא מפני שהוא בולע:
ר''ע אומר כל המתבשלין זה עם זה. ואחד של איסור ואחד של היתר או תרומה עם החולין ואינן נותנין טעם זה בזה כגון שהוא מין במינו מותרין:
אלא עם הבשר. אם נתבשל הירק של תרומה עם בשר מפני שהבשר מקבל טעם הירק ואסור:
ריב''נ אומר הכבד אוסרת. את המתבשלין עמה מפני שהיא פולטת דם ואינה נאסרת מפני שאינה בולעת שהיא טרודה לפלוט דמה ואין הלכה כהני תנאי אלא כל הנשלקין וכל המתבשלין אוסרין זה את זה וכן הכבד מהבהבין אותה באור תחלה ואח''כ מבשלה ואם בישלה כך אוסרת את המתבשלין עמה ונאסרת גם כן והלכה כת''ק דאמר כל הנכבשין מותרין אלא עם החסית:
מתני' ביצה שנתבלה בתבלין אסורין. כגון של תרומה אפי' חלמון שלה הוא האודם שמבפנים אסור מפני שהוא בולע וכ''ש החלבון שהוא אסור:
מי כבשים ומי שלקות. שנכבשו או נשלקו בהן תרומה אסורין לזרים דקבלו הטעם מהתרומה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן נִכְבָּשִּׁין אֶלָּא נִשְׁלָקִין. כָּבוּשׁ כְּרוֹתֵחַ הוּא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית כאן נכבשין. ל''ג במתני' נכבשין אלא נשלקין אבל כבוש במלח כרותח דמבושל הוא ושלוק ס''ל לר' יוחנן דהוא פחות מבישול:
רִבִּי חֲנִינָה תִּירְתָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חִסִּית בְּחִסִּית מִין בְּמִינוֹ רִבִּי עֲקִיבָה מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא וְאִילּוּ לֹא אִתְאֲמָרָת הָדָא לֹא הֲוִינָן יֹדְעוּן דְּהוּא כֵן. וְדִילְמָא לֹא אִתְאֲמָרָת אֶלָּא מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין חוּץ מִן הַבָּשָׂר. הָא בָּשָׂר בְּבָשָׂר אָסוּר. דִּילְמָא אִתְאֲמָרָת אֶלָּא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר.
Traduction
R. Hanina Tirta dit au nom de R. Oshia: le porreau profane avec du porreau d’oblation, ce qui est de la même espèce, est permis, selon R. aqiba (puisque le goût est uniforme et qu’il ne passe pas de l’un à l’autre); mais les autres sages l’interdisent. Toutefois, dit Rt. Yassa au nom de R. Yohanan, les sages qui interdisent le porreau (en raison de son goût fort) accordent que c’est permis s’il y a un mélange de viande. R. Zeira dit à R. Yassa: si tu ne nous avais pas dit que les sages adoptent l’avis de R. aqiba, nous ne l’aurions pas su; peut-être même a-t-on voulu dire à l’inverse que R. aqiba, adoptant l’avis des sages, interdit aussi le mélange des viandes. En effet. R. Abahou au nom de R. Yohanan adopte cette dernière version. R. Hinena dit que c’est clairement indiqué à la fin de la Mishna, qui dit: ''R. aqiba dit que l’on peut cuire ensemble toutes espèces de mets, sauf les diverses viandes réunies''. Il en résulte donc qu’il interdit de mêler la viande sacrée avec la profane. On peut admettre aussi (sans intervertir l’ordre des interlocuteurs): les sages reconnaissent comme R. aqiba qu’en cas de mélange de viandes diverses, c’est interdit (ils se conformeraient à ce qu’il dit fin de la Mishna).
Pnei Moshe non traduit
חסית בחסית. של תרומה ושל חולין והן מין במינו פלוגתא דר''ע ורבנן היא ות''ק דמתני' כחכמים דר''ע ובנכבשין זה עם זה מיירי כנסחת המשנה שלפנינו וכדמוכח מדלקמן:
ר' יסא בשם ר' יוחנן מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר שהוא מותר. כלומר דר' יסא קאמר דלא כדאמרן בשם ר' יוחנן מעיקרא דלא גריס במתני' נכבשין אלא נשלקין ואיהו קאמר בשמיה דגריס נכבשין ובחסית עם חסית פליג ר''ע וס''ל דמותר ועלה קאמר מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר של איסור ושל היתר ונכבשין זה עם זה שהוא מותר דס''ל דאין כבוש כמבושל:
א''ר זעירא לר' יסא ואילו לא אתאמרת הדא לא הוינן ידעין דהוא כן. כלומר לשיטתך דס''ל לר' יוחנן דכבוש לא הוי כמבושל וא''כ למאי איצטריך לך לאשמעינן הדא פשיטא דהכי הוא דלא פליגי חכמים עם ר''ע אלא בחסית בחסית דהואיל והאיסור דבר חריף הוא ס''ל דנותן טעם אפי' בכבוש ור''ע מתיר אף חסית בחסית אבל בשר איסור עם בשר היתר מהיכי תיתי דנאסר בכבוש ובודאי מודים חכמים לר''ע שהוא מותר:
ודילמא לא אתאמרת אלא מודי ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור. כלומר דילמא לא קאמר ר' יוחנן כדבעינן למימר בשמיה דכבוש לא הוי כמבושל אלא כדאמרי' מעיקרא דר' יוחנן לא גריס במתני' נכבשין אלא נשלקין דכבוש הוי כמבושל ובנשלקין הוא דפליגי דחכמים ס''ל חסית בחסית אסור ולר''ע מותר ור' יוחנן הכי הוא דקאמר מודה ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור והשתא שפיר דאיצטריך לאשמעינן דאע''ג דפליג ר''ע בחסית בחסית הנשלקין ומשום דשלוק לא הוי כבישול אפ''ה מודה הוא בבשר איסור עם בשר היתר הנשלקין זה עם זה שהוא אסור וטעמא משום דבשר הוא נותן טעם ביותר ואי לאו דאשמעינן הכי ה''א דאפי' בבשר בבשר פליג ר''ע בנשלקין דלא הוי כבישול:
אתא ר' אבהו. וקאמר בהדיא משמיה דר' יוחנן הכי מודי ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור והיינו בנשלקין וכדאמרן:
ר' חיננא שמע לה מן דבתרה. כלומר להא דדחינן לההיא דר' יסא בשם ר' יוחנן דודאי לא קאמר רבי יוחנן הכי מודין חכמים לר''ע וכו' אלא איפכא מודי ר''ע לחכמים וכו' ושהוא אסור כדדחי ליה ר' זעירא ור' חנינא הכי הוא דדחי ליה וכדמשמע ליה מן הסיפא דמתני' דקתני ר''ע אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין חוץ מן הבשר וכדפרישי' במתני' דס''ל לר''ע כל הירקות מין במינו הן של שאר איסור והיתר הן של תרומה ושל חולין אינן נותנין טעם זה בזה אפי' במבושלין חוץ מן הבשר שנתבשל עם הירק של תרומה או של שאר איסור אסור לפי שהבשר מושך טעם הירק אצלו:
הא בשר בבשר אסור. כלומר דמשום דמשמע דר''ע הוא דס''ל הכי דהבשר מקבל הוא טעם מהירק של תרומה אבל חכמים פליגי עליה אף בבשר עם הירק ודייקינן הא בשר איסור עם בשר היתר אסור לכ''ע מפני שבשר בבשר מקבלין טעם ביותר זה מזה והשתא דחי לה הכי להא דר' יסא דאין ה''נ דשמעת ליה מדר' יוחנן דקאמר מודין חכמים לר''ע אבל לא כדקאמרת דארישא קאי אחסית בחסית ומודין הן בבשר בבשר שהוא מותר דהא ודאי לא מצית אמרת כדפרכינן לה לעיל אלא דהכי קאמרינן ודילמא לא אתאמר אלא הכי מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר שהוא אסור והיינו אסיפא במתבשלין זהעם זה וכדפרישית:
ר' חנניא ר' אבהו. קאמרי בהדיא הכי משמיה דר' יוחנן מודין חכמים וכו' שהוא אסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source